1.  בשבת פרשת יתרו קוראים בתורה את עשרת הדיברות, שנאמרו מפי השם במעמד המרומם והנשגב בהר סיני, שבו ניתנה התורה לעם הנבחר, עם ישראל. אחד הדיברות ואולי המפורסם שבהם הוא: "כבד את אביך ואת אמך". בעניין הזה אין ויכוח בין דתיים יותר לדתיים פחות, כולם מסכימים עם האימרה. אבל נבקש להפנות את תשומת הלב להמשך הפסוק: "למען יאריכון ימיך על האדמה, אשר ד' אלוקיך נותן לך".

"למען יאריכון ימיך", מובן. אבל מה הפירוש "על האדמה אשר ד' אלוקיך נותן לך", איך מצוות כיבוד הורים קשורה דווקא לאדמה אשר ד' נותן לך, כלומר, לארץ ישראל? 

אריכות ימים היא שכר הולם ותוצאה ישירה מכך שאדם מכבד את אביו ואת אמו, משום שאם הוא מכבד את אבא ואת אמא שלו בכל גיל ובכל מצב שהם, הוא יכול לצפות, שילדיו, שראו את היחס וגדלו על המסירות ועל הדאגה שלו לסבא ולסבתא שלהם במהלך השנים, ינהגו בו באותה הדרך. וכיוון שיגמלו לו במידה כנגד מידה ויכבדו אותו, ממילא יתארכו ימיו בטוב ובנעימים.

לעומת זאת, ההגבלה הזו, לכאורה, "על האדמה אשר ד' אלוקיך נותן לך" – טעונה הסבר. ואם מישהו מכבד את אבא ואמא שלו בפולין או בהונגריה או ברוסיה או באנגליה או בצרפת או בארה"ב של אמריקה, משום שזהו מקום מגוריו ומולדתו, האם אינו יוצא ידי חובת מצוות "כבד את אביך ואת אמך"?! האם לא מגיע לו שכר?! 

2. סבי מורי, הרב ישראל מאיר לאו שליט"א אומר, כי אולי יש משמעות נוספת –

כשעלינו ארצה וחזרנו אחרי אלפיים שנות גלות, מצאנו פה תושבים אחרים, בני עם ערבי. שלימים נקראו 'פלסטינים'. ולמרות שהם נולדו בישראל וישבו בה משך דורות, אנחנו אמרנו, שזו הארץ שלנו! ולא רק אנחנו אלא מועצת האו"ם קבעה, שלפחות בחלקה היא שלנו. גם הייתה הצהרת בלפור, ואז באו השכנים ואמרו: רגע אחד… והתחיל ויכוח. בהמשך קמו כל מיני ועדות, כמו ועדת פילץ, שהיו צריכות להמליץ לכאן ולכאן עד שהוחלט על איזה שהוא חלק מארץ ישראל, שהוא שייך לנו. 

הזכות שלנו בארץ ישראל, שבה נופפנו אז ועל-ידה אנו מצפים עד היום להשיג הכרה בינלאומית על הריבונות שלנו כאן בארץ, הייתה ועדיין, שזו ארץ שהובטחה לאבותינו. 

אנחנו לא ביקשנו לנו סתם מקום לגור בו. בעבור העם היהודי ישראל היא לא סתם פיסת אדמה, כמו למשל, אוגנדה, שהציעו לנו בשעתו או בירוביג'אן, שהוא חבל של ברית המועצות שרצו לתת לנו, כדי שנקים שם את מדינת הלאום שלנו. ארץ ישראל בשבילנו היא נחלת אבות, היא ההיסטוריה והיא העתיד שלנו. גורשנו מפה, גלינו מארצנו והנה, חזרנו הביתה. וכעת אנחנו מקיימים "ושבו בנים לגבולם", כי זהו גבולנו…

ממילא אפשר להבין את דברי הפסוק. הפסוק מלמד אותנו, שכל הטיעון הנהדר הזה, שעליו אנו מבססים את כל זכות קיומנו כאן בארץ ישראל, לפיו: ארץ ישראל היא נחלת אבות, שהפכה להיות מורשת לבנים, מתקבל על הדעת בתנאי שאנחנו עצמנו נותנים כבוד לאותם אבות, הולכים בדרכם וממשיכים את מורשתם עד שיש לנו זכות מוסרית וחוקית לבוא לכל העולם ולהגיד: 'זה שלנו, אנחנו היורשים, אנחנו הממשיכים.' אבל אם חס ושלום נפנה להם עורף, באיזו זכות מוסרית נבוא לקחת ירושה של אבות, שאנחנו חלילה, מזלזלים בהם?! 

3. חובה על כל יהודי תושב ישראל ללכת בדרכי האבות והאמהות של העם היהודי ולהיות בקי במורשתם. כי רק בשעה שהעם היהודי שומר את השבת, מבין את הערך החשוב בלימוד התורה ומשתדל, לפחות, להקפיד על תרי"ג מצוות, או אז יאריכו ימיו וייטב לו על "האדמה", בה' הידיעה, "אשר ד' אלוקיך נותן לך", רק כך ולא אחרת. ובכתובים נאמר: "שמע, בני, מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך".